בכי הוא פורקן
כל אחד פורק בדרכו
תנסו משפט כמו: ״יש לך בכי בבטן? אתה צריך לרוקן אותו? אין בעיה! מותר לך! אתה צריך ממני עזרה? אתה רוצה פשוט לבכות עד שכל הבכי יגמר? בסדר! כשתסיים אתה מוזמן לשוב אלינו״.
ניסיתם פעם להשתמש בגישה כזו?
הנטייה המיידית שלנו ההורים, המבוגרים, היא לרצות להפסיק בכי בכל מחיר..
הבכי, אולי, מציק לנו.. בכל זאת קול מונוטוני שהולך ומתחזק.. מחפש תשומת לב..
מרגיש לנו שהבוכה נמצא במצוקה, אם נפסיק את בכיו, נעזור לו-כמה הירואי, כמה טובים אנחנו..
אני מציעה לכם כאן, נקודת מבט חדשה, אחרת.. רוצים ללמוד עוד מנקודת המבט הזו?
נקודת מבט שהופכת את המוכר והידוע לחדש, מרענן.
הופכת קושי לאתגר, ובלתי נסבל לאפשרי..
זו ׳שפה׳, וניתן ללמוד אותה!
אצלי היא שגורה, אשמח להיות זו שמלמדת אתכם ׳שפה חיובית׳ זו שאני משתמשת בה שנים, היא תשנה לכם את החיים!
באחריות!!
ותאמינו או לא, כשהשפה שלנו משתנה, התנהגות ילדינו משתנה בהתאם.
ראיתי אינספור ילדים, המכונים ״בכיינים״, ברגע שנותנים להם את הלגיטימציה לבכות, ומבינים שזו דרכם להתבטא, זוהי ״תעלת הניקוז״ של הקשיים שלהם, נוהגים בהם באמפתיה.... הבכי פוחת, הם פחות זקוקים לו.
לי, באופן אישי, הייתה תינוקת כזו...:/ מגיל הינקות ועד גיל שמונה, הבכי שירת אותה... והתמודדנו:) היום היא בעיקר צוחקת.
מה אני אומרת?
הרבה תלוי בנו ההורים/המבוגרים!
ילדים לא נולדים ׳לוח חלק׳, נכון, הם מגיעים עם רגשות, מחשבות, דרכי התמודדות משלהם-אל תקחו תמיד את האשמה עליכם.
אפשר ורצוי לעזור להם, ובהקדם, לפני שהתנהגות הופכת לדפוס.. ׳כי אני לא מכיר משהו אחר׳.
ילדים, מעצם היותם ילדים, רכים בשנים, יכולים לשנות בקלות יותר מאתנו המבוגרים.
אז יאללה, בואו נזהה את הקושי ונהייה שם בשבילם!
💗
פזית הנאמן-
הדרכה חינוכית להורים ולצוותים חינוכיים
0547375765
📷
Comments