"אמא, החוץ נראה היום ממש עצוב"
כך הוא אמר כשיצא מחדרו והביט אל הרחוב מחלון הסלון.
הוא יכל לראות ככ הרבה אך ראה את האפור הקודר.
היו שם: הים עם גליו המתנפצים והקצף הלבן בקצותם, ראשי עצי הדקל הרוקדים ברוח, מטריות צבעוניות מסוככות על ראשי האנשים, גבעה מוריקה רעננה ורווית מים, שלוליות ושפע רטוב הזורם מכל עבר, צלילים וקולות וכן, גם תחושות...
והוא, הרגיש ,(sensitive) התחבר להרגשה שמילאה את כולו.
וזה בסדר
אנחנו שרגילים לשמש רוב ימות השנה מקבלים את החורף לזמן קצוב ולא תמיד יודעים איך לנהוג בו.
ובנוסף, הוא רק בן 12. אך לפני רגע הגיח מעולם הילדות אל עולם הנערות, זה לא מכבר נפקחו עיניו למתרחש סביבו במודעות אחרת.
תפקידנו ההורי הוא לאפשר את היותו מי שהוא, ויחד עם זאת לזרוע זרעים נוספים של אופטימיות, ראייה שכלתנית, הכרת הטוב, חשיבה בקורתית ועוד ועוד.
כל כך הרבה עוד על מנת להרחיב לו את רפרטואר הרגשות, המחשבות וההתנהגויות בדרך להיות אדם שלם.
ואז יוכל לבחור.
מתוך כך נעזור להם
לגדול בבריאות נפשית מיטבית.
אמן. 💗
פזית הנאמן-
הדרכה חינוכית להורים ולצוותים חינוכיים
0547375765
ואולי בוקר אחד, יקום לחורף בחלונו, ויגיב כך:
Comments