הורים רבים חוששים מתיוג, שיאמרו על ילדם שהוא 'כזה וכזה'. בייחוד כשמדובר בילד עם קושי בולט, ילד שמאובחן עי המערכת.
הורים רבים עוברים תהליך ארוך, תהליך אבל, ולא תמיד מגיעים להשלמה עם מצבו של ילדם.
למה חשוב להשלים? ראשית, למענם, למען הבריאות הנפשית שלהם. כמה אנרגיה מושקעת בהסתרה, בחוסר קבלה, בהתמודדות עם 'מה יגידו'.. מניתי כאן רק טיפה בים, ההתמודדויות לא נגמרות בזה. שנית, למען ילדם. כמה טיפולים וסיוע שהוא יכול לקבל כשיודעים לומר מה מפריע לו בהתנהלות היומיומית.. שלישית, למען יתר בני הבית, שרואים, שומעים, מתמודדים בעצמם, פיזית ורגשית עם בן בית שמתנהל אחרת מהם, אחרת מהנורמה, איך מגיבים? אפשר לדבר? גם אני צריך להסתיר? יש לי עם מי לחלוק מחשבות ותחושות? ועוד ככ הרבה.
ויש עוד סיבות, אך מניתי את עיקרן.
להתחבר לעמותות שמציעות עזרה, זו גם אמירה: "אני מקבל את מצבו של ילדי, אני מסכים להבין זאת ולקבל עזרה, למענו ולמעני".
כמה עול יורד לילד כזה מהכתפיים, כשהוא נמצא ב'חברת השווים' שלו, ילדים שבדיוק כמוהו, מתמודדים יומיום עם השונות שלהם. בחוויה כזו הוא מקבל אישור 'להיות מי שהוא', לנוח, להנות מעצמו ולהכיר עולם חדש, חברים חדשים, להיות!
Comments