ילדים הם שיעור לחיים, כשטוב וגם כשנראה לנו שרע.

כשהבכור שלי התגייס לצבא לא הייתה גאה ממני בלבטים, ברצון, בקבלת ההחלטות..

לראות אותו עושה דרך, אחרי שנים של פאסיביות ואולי אפילו.. בטלה.. (בלי לשפוט, אך מהכרות עם הייחודי שהוא, היה כייווץ של הלב ותחושת החמצה..).

ובדרך הזו, כשהתעקש מג'ובניק להפוך לגולנצ'יק היתה דאגה אך היתה גם שמחה

אל תטעו, לא כי זה נחשב יותר, פייטר, מקור לגאווה לא! אלא, מהידיעה שהוא בוחר, בוחר ללכת נגד הטבע שלו נגד מה שנוח ומרגיש טוב לרגע הזה

נוח לו, שמתקשה להתאמץ ונוח לי, שמתקשה להשקיט את הלב הדואג..

הוא בחר לרוץ, לזחול, לטפס על קיר הטיפוס (30 פעמים ברצף!! ורק אז ללמוד את הטכניקה), להיות על סף יאוש ולעבור אותו מבלי להתייאש, אלא לחוש אושר שמיימי שמגיע עם ההצלחה הצלחה לאתגר את עצמו, לנצח את כל השדים בראש שמספרים לו כמה אינו מסוגל.

ואז הגיעה החלטה מטופשת מעשה קטן בלי לחשוב עד הסוף שגרם לחלום גולני להסתיים..

מבאס? כן מאכזב? גם כן

אבל למאמינה כמוני, הכל זמני. לכל החלטה, מעשה, יש אחראי קטן-אני ואחראי הרבה יותר גדול-האל שמכוון ומוליך גם בלי שנדע על מה ולמה??

והמשמח יותר הוא לראות ילד, בחור, שחלם וקיווה ורצה וכשלא הסתדר, הבין היכן טעה וחישב מסלול מחדש ויכל לעזוב את צהל ולפנות לכעס אך בחר להאמין בטוב ולהחליף חלום אחד באחר לשמר חברים ישנים ועליהם להוסיף חדשים להיות בתנועה.

עם התנועה הגיעה ההבנה של מה מתאים לי ומה לא שהילה של לוחם, ומבטי הערצה הם נעימים מאוד. אך שיגרת חיים של לוחם, שאימון-קו, אימון-קו... הרוטינה הזו, לא מתאימה לכל אחד..

לא מתאימה לו שחייב גיוון שקשיחות ומשמעת סוגרים עליו היצירתי שחוקיות נוקשה מעיבה עליו האוטודידקט

עברו לו מחשבות שונות בראש להתעקש, להתגייס שוב ולהתחיל הכל מחדש..

אבל אז כמה ימים שקטים בבית, ניקוי פנימי וחשיבה צלולה החזירו אותו לעצמו ולהבנה שאין טוב יותר או פחות שכל עשיה היא עשיה שהמתנה שקבל בחצי שנה הקרבית בחייו תלך איתו תמיד, הוא כבר (!) צמח ממנה

מה אומר לכם? מרתק לגדל ילדים מרתק ללוות אותם בפיתולי החיים מדאיג, מכווץ, הופך את הבטן לפרקים אך בעיקר מרחיב את החיוך על הפנים ובלב פנימה.

איך עושים זאת? בהפרדה רגשית, רוב הזמן. בהבנה שהם של עצמם ורק אחכ שלנו. בידיעה שילדנו אותם על מנת שיחיו את חייהם הכי שלם וטוב עבורם, שיגשימו את עצמם ולא אותנו. והכי בהקשבה, הכלה והרבה אהבה.

זו משימת חיים לגדל אותם ולגדול, בעצמנו, לצידם. אם רק נזכור שכל ילד הוא שיעור לחיים💗

התמונות הן מזכרת משבת אחרונה כהורים ללוחם:) החיוך לא ירד לנו מהפנים, גם אחרי😉🙃