אנו חיים בעולם שנמצא בתנועה מתמדת, הרפואה היא אחד התחומים החשובים והבולטים שנמצא בהתקדמות תמידית, אך יחד עם זאת חזרו לחיינו בצעדי ענק טיפולים אלטרנטיביים רבים: הרפואה הסינית, הנטורופתיה, ההומאופתיה...
מה עושים כשרוצים לעזור לילד חולה? במה בוחרים? האם זה אחראי לפנות לטיפולים שונים שהם לא רופא הילדים המוכר והטוב?
כשהייתי אמא צעירה לשני ילדים, ששנתיים מפרידות בניהם, פניתי כמו כולם לעזרת רופא הילדים בכל בעיה בריאותית שהתעוררה. תמיד ליווה אותי החשש להכנס לקופת החולים, המלאה חולים במגוון מחלות, עם בעיה אחת ולצאת משם כשעוד כמה וירוסים התיישבו על אחד הילדים שלי. והאנטיביוטיקה... מה לעשות איתה? פשוט ככה? לתת? וזה שהרופא על כל התייעצות אומר ויראלי, גם זה כבר התחיל להעיק.
אחרי שבעצמי סבלתי מכאבי בטן והחלטתי להעזר בנטורופתיה, שמאוד הועילה, קבלתי החלטה: כל חולי שהתפתח אצל הילדים, פניתי ראשית לרופא הילדים לקבלת איבחון, ובאשר לטיפול-אני בחרתי איך אני רוצה לטפל. הטיפול כבר לא היה אוטומטי כבעבר.
פעמים רבות מנוחה היתה תרופה נפלאה, לפעמים החלטתי ללכת עם עצת הרופא המטפל וברוב המקרים פניתי לחפש מענה אלטרנטיבי.
כאן חשוב לי לסייג ולומר: דרך הפעולה שלי לא מתאימה לכל אחד, זה דורש ערנות רבה, פניות לילד, הבחנה מתי הילד סובל ונדרשת הקלה משמעותית ומיידית-לקחתי על עצמי אחריות גדולה שלא כל אחד רוצה לקחת על עצמו ולא לכל אחד זה מתאים. אני לא באה לחנך או לערער אף הורה, אני מאמינה שכל הורה רוצה בטובת ילדו אך כל אחד מאתנו בנוי/חושב/מאמין אחרת, וזה בסדר גמור.
אני משתפת בתפישתי ואולי מישהו יתחבר או יתחזק בדעתו.
הבן השלישי שלי במשך חודש וחצי היה מנוזל, משתעל, מעלה חום ומוריד וכמה אנטיביוטיקה שלקחנו-ללא הועיל!! היינו מיואשים ולכן פנינו לקבל עצות על כיווני טיפול אחרים.
כך הכרתי מדקר נפלא, שפגש בנו פעם בשבוע, דיקר בעזרת מחטים באופן נקודתי, בספירה עד עשר (לא שזה היה קל לילד או ללב שלי) אבל זה עזר! אחרי חודש וחצי טיפול פעם שבוע (סהכ 6 טיפולים) הילד החלים לחלוטין והעניין נגמר. היו לנו שנים של שקט ממחלות וכמה שקט נפשי שזה נותן.
מספר שנים אחכ התחילו לו בעיות נשימה:/ בשעות הלילה, כששכב לישון, זה היה מתחיל ומתגבר עד לקוצר נשימה... היינו מסיימים קבוע את הלילה במיון, מחוברים לחמצן, מקבלים אינהלציות של וונטולין-אותו סיפור במשך שבועות.
באחד הימים הבודדים, בהם הגענו לבית הספר, פגשתי חברה שהתעניינה למה לא הגענו לבית ספר ככ הרבה זמן? מה קרה? וכשספרתי לה המליצה על טיפול מניעתי... מה זה? הייתי ככ עייפה מלילות רבים ללא שינה, שלא היה לי כוח לחשוב. היא השיבה: הומאופתיה.
היום אני יודעת שזו מילת קסם!! לנו זה שינה את החיים.
ההומאופתית המדהימה שלנו, (אשמח לתת פרטים למעוניינים) עזרה לנו להבין שהגורם לקשיי הנשימה הוא רגשי.
חוויות לא נעימות מהיום עולות לפני השינה, כשהגוף שקט והראש פנוי, ומעלות חזרה את תחושת המצוקה שנחוותה במהלך היום ולא היה לילד פנאי להתמודד איתה-ויוצרת קוצר נשימה.
מהרגע שהתחלנו עם ההומאופתיה, ברגע שהתחיל קושי נשימתי: ראשית, ניסינו להזכר ׳מה היה קשה היום?׳ פעמים רבות עצם הדיבור על הקושי הקל מאוד על הנשימה. במידה ולא היתה הקלה, היינו יוצרים קשר עם ההומאופתית והיא, שמכירה את הילד, הייתה מכינה לו ׳רמדי׳ מתאימה שהיינו נותנים לו לפני השינה (זה מגיע בצורת טיפות או סוכריות קטנטנות), שמים לו מתחת ללשון, הוא מוצץ ונרדם והנשימה חוזרת להיות סדירה וטובה.
זה נשמע לכם כמו קסם?? כך גם אנחנו הרגשנו!!
ההומאופתיה הצילה אותנו מהחלטה פזיזה של רופא ריאות שטען שקוצר הנשימה קשור באסטמה, מתלות במשאפים, מחומרים כימיים שנכנסים על בסיס קבוע לגוף של ילד!!!
אני יודעת שיש מקרים בהם אין ברירה וצריך ללכת עם הרופאים, אבל גם ישנם מקרים שזה לא הכרחי. במקרים אלה אפשר לנסות פתרונות אחרים.
הילד שלי היום כבר שנתיים וחצי נושם בלי הפרעות, מעבר לנשימה שהסתדרה-גם הפן הרגשי השתפר פלאים.
זכרו, לא רק רופאים או אנשי מקצוע יודעים מה טוב ונכון לילדים שלכם, גם אתם יודעים! מותר לחשוב, להתלבט ולנסות לסייע לילדינו בדרכים אחרות(שוב, לא במקרים קיצוניים).
אנחנו חיים בעידן בו המידע קיים בשפע וזמין לכל- בדקו אותו והחליטו מה הכי נכון לכם, ומה הכי נכון לילדכם.
והעיקר שנהיה בריאים:)
💗
פזית הנאמן-
הדרכה חינוכית להורים ולצוותים חינוכיים
0547375765
בתמונה: הילד שלי (ואני) ממתינים, מחוץ לחדר רופא מאוד קונבנציונאלי :) לבדיקה.
Comments