כמעט כל בית מגדל היום לפחות ילד אחד עם קשיי קשב או/גם קשיי ריכוז, אימפולסיביות או היפראקטיביות ודומיהם.
מכאן שרובנו מבינים כמה קשה לרכוש למידה חדשה, לצלוח מעברים, להקשיב ברצף...... לא כל שכן בסביבה מלאת גירויים.
היינו חושבים שהנכון ביותר הוא ליצור סביבה סטרילית כמה שניתן, לפחות עד שהלמידה החדשה תוטמע ואז לצאת החוצה ולהתמודד גם עם הקשב, ויש כאלה שיבחרו בדרך זו, ילכו על בטוח.
אני מציעה נקודת התבוננות אחרת- רואים זאת בסרטון באופן ברור, לאפשר לילד קש"ר להתמודד עם הקושי בתוך העולם, בתוך 'רעשי החיים'. זה לא פשוט, נכון, אבל העולם בו אנו חיים אינו סטרילי, הוא מלא וגדוש ומפעיל את כל החושים. זה אומר שיקח לו יותר זמן לרכוש מיומנות חדשה, שיפול ויקום יותר פעמים, אך יקבל הזדמנות לעבוד על שני דברים בו זמנית: על המיומנות שאנו רוצים שירכוש (בהנחה שגם הוא רוצה, ואז כשמעניין לו הקשב טוב יותר, עדיין שם אבל פחות מבדרך כלל) ועל הקשב עצמו.
בסופו של דבר החיים זורמים, הילד שלנו חי אותם ובתוכם, ועם הזמן נוכל פחות ופחות להשקיט את הקולות, לנטרל הסחות דעת וגירויים או הפרעות.
יש באפשרותנו ללמד אותו, לאמן אותו, לחלק את הקשב שלו, לאמץ את הקשב ולאתגר את עצמו וגם להצליח.
אני חייבת לסייג ולומר שיתכן ויהיו ילדים שהתסכוח שיגרם להם יהיה גדול והמטרה תוחמץ. זו לא המטרה! כאן עלינו לנהוג בהדרגתיות, להעלות לאט לאט את דרגת הקושי עד להתמודדות השלמה.
כל ילד לעצמו, על פי היכולת שלו להכיל, ועדיין אם יישב לנו בראש שאפשר ורצוי וכדאי לסייע להם להתמודד ולהיות חלק מהעולם, רק נועיל להם בטווח הארוך.
ובתמונה, לימוד אופניים בפארק הירקון בין כדורסלנים שרצים על המגרש, כדורים מקפצים, אופניים שנוסעים סביב, דיבורים, אנשים.....
קשה, מאתגר, אפשרי!!
Comments