זיהינו שהילד שלנו נמשך לתחום מסויים, חפשנו חוג/פעילות מתאימה וגם מצאנו, עשינו את המאמץ והגענו איתו בשעה היעודה, התגברנו על החניה, הצעידה למקום, זהו אנחנו כאן! והוא מצידו גולש ברצונותיו אל מעבר למטרה שלשמה נתכנסנו...
מה רובנו יעשו? בלי לשים לב, יתעקשו ש"זה לא מה שאמרנו", "זו לא המטרה" (ואנחנו הרי נצמדים למטרות!!), יכעסו, יתעקשו... יצפו מהמדריך להיות אסרטיבי ונחוש, שלא יוותר ויוביל את הילד אל המטרה.
כמו כאן, בסרטון, כשאודי המורה לתופים מתופף וינאי בוחר לפצוח במופע ביט בוקס, וגם מחליט מתי מתחילים ומתי מסיימים:)
הכי קל לנו, המבוגרים, להוביל, להחליט, שיקשיבו לנו, שיעשו כמצופה מהם.. אך כשאנו זזים לרגע הצידה, מגלים גמישות, נותנים להם להוביל, מתגלה כר רחב של רגשות, תחושות, התנהגויות, שלנו ושלהם.
קוראים לזה למידה משמעותית קוראים לזה טנגו-פעם אני מוביל ופעם אתה קוראים לזה חיים תנסו ותראו😉
ואני לא אומרת שלא צריך לפעמים להתעקש, רק תתנסו ב'להרגיש את הדופק' תוך כדי❤
Comments