תלונה אחת מיני רבות שעולות מהורים וגוררות מורת רוח היא: ״למה כשאני שואלת אותו ׳איך היה בגן?׳, הוא עונה לי ׳׳כייף׳.. למה הוא לא מספר שום דבר?״
״למה בגיל מסויים הם מתחילים לומר ׳בא לי׳ על כל דבר? זה דיבור מזלזל, דיבור קל או מה שנקרא.. נגוע.. לא רוצה שהילד שלי יהיה מהילדים האלה שלא מתאמצים״.
כמה אכזבה עומדת מאחורי האמירות הללו!! חינכנו, נתנו דוגמא, אנחנו מדברים. ממש. עם הילדים, והם בשלהם...
ובכן, זה מתחיל בגיל צעיר מאוד, כחלק משלב התפתחותי. בגיל הרך חווים ככ הרבה, מעבדים את החוויה, מפיקים למידות ואז גם צריך לדבר על כך... זה מורכב לקטנטנים שלנו.
וכשילד נדרש לדבר על היום שהיה לי או לפרט למה אני רוצה כזה? או דוקא את ההוא... רץ לי בראש ככ הרבה... מי צריך את הפרוט? הילד או המבוגר? אז מי צריך להתאמץ כאן?
ילדים לא תמיד מודעים לדברים, הם בעיקר חווים ומרגישים.
שאלתם את עצמכם פעם ׳באיזו זכות אנחנו מתאכזבים מהילד שלנו?׳, ׳האם נכון לדחוף את עצמנו לכל מהלך/חוויה/מעשה שלו?׳
ניסיתם להניח את הרגש בצד או למזער אותו, ולתת לשכל מקום רב יותר?
ממליצה בחום על כיווני חשיבה והתנהלות חדשים:) זה ייקל על ילדכם וייקל מאוד מאוד גם עליכם, ואז האנרגיה הזו תופנה לאפיקים טובים אחרים.
חשוב לי שתדעו שמדובר בשפה הורית, שלעיתים מכירים ומתקשים להשתמש ולתרגל אותה.
מומלץ מאוד להתרגל ולתרגל אותה, ואז מלאכת הגידול נעשית נעימה וזורמת.
💗
פזית הנאמן-
הדרכה חינוכית להורים ולצוותים חינוכיים
0547375765
בתמונה: ״אמא, היה כייף היום בבית ספר״:))
Comentarios