אחים-ביחד או לחוד?

לפני שנים בתחילת דרכי כמנהלת גן ילדים, הגיעו אליי פניות רבות של הורים, בשאלה ״האם נכון להכניס אחים לאותו הגן?״

הבוקר ממילא לחוץ ולפזר שני ילדים בגנים שונים, בהחלט לא מקל את העניין.

בנוסף, לחלק מההורים ׳לא נעים׳ כי ״במידה ובחרתי להכניס לאותו גן, חשבתי על טובתי והזנחתי את טובת ילדיי״? 

האם זה נכון לילדים?

 מה עושים?

מודה שהתלבטתי רבות בטרם השבתי, הדילמה לא פשוטה ואני בהחלט מבינה את ההתלבטות.

 הורים רוצים בטובת ילדיהם, הם מאמינים שניפרדות מונעת השוואות (בכל זאת אחים לא בהכרח דומים באופי, ואפילו להפך.. רובם מאוד שונים:), חוששים שלזה יהיו חברים ולשני לא, שאח אחד לא יהפוך תלותי באחיו, שאחד יבלוט ואחד יחוויר לידו.. ועוד אינסוף חששות מוצדקים.

האינטואיציה שלי אמרה מיד ״כן, זה אפשרי״, אבל אינטואיציה לבד זה לא מספיק מקצועי:) הפכתי בדבר והבנתי שבעיניי ׳אחים יחד׳ זה יותר חיובי מאשר שלילי, בתנאי (וזה תנאי ענק!!) שאנשי הצוות בגן מקצועיים, מכילים, קשובים, ערניים... על מנת לזהות כאשר מי מהאחים ׳נפגע׳.

הטיעונים בעד היו אלה:

1. טובת ההורים לא פחות חשובה מטובת הילד, וזו לא אמירה ׳גסה׳.

2. כש׳מורידים׳ שני ילדים באותו מקום בבוקר, נחסכות מהורים ריצות, פקקים, התמודדות עם שתי פרידות בוקר, מתן אמון בשני הרכבים ציוותיים..זה מאוד עוזר להורה וגורם לו להיות רגוע יותר.

נטו נחסך ממנו מאמץ נוסף, הוא מתחיל את היום שלו ורגוע והמורווחים המיידיים הם הילדים! 

3.לפחות בשבועות הראשונים בגן, מאוד נעים לילד לדעת שיש לידו מישהו ״משלו״, מישהו מוכר, זה פקטור משמעותי בהסתגלות (ואף במהלך השגרתי של השנה).

ממילא כל ילד נמשך לבני גילו, מוצא לו חברים משל עצמו, ועצם המצאותו באותו מרחב פיזי עם אחיו מרגיעה ומאפשרת ׳הלוך ושוב׳- חיבור וניתוק בניהם. 

4.יחסי האחים עשויים להיתרם מאוד-יש קירבה אחרת, בכל זאת הוא שלי, יש לי רגש אליו.

וישנם עוד טיעונים בעד

 אך מצד שני יש גם טיעונים נגד: 

1.אח אחד יכול לחוש אחריות על האח השני (אם אחד מהם חזק יותר והשני חלש/אחד גדול והשני קטן), ואז ״לטפל״ באחיו במקום להיות ילד (לשחק בראש שקט, ללמוד, להנות מהיום שלו..)-אחריות מאוד מכבידה!

2.אח אחד יכול להיות תלותי בשני, ולהפריע להתנהלותו בגן.

3.אם אח אחד דומיננטי, השני יכול ׳להעלם׳-לא יראו אותו בפני עצמו, ישוו בניהם, יתייחסו לדומיננטי והשני יינזק רגשית.

אלה רק חלק מטענות הנגד.

הטענה המשמעותית יותר היא: מה נעשה במקרה ואכן נגלה ש״הביחד״ לא מתאים במקרה שלנו? את מי מהאחים נעביר גן? ולהעביר אחרי תחילת שנה זה לא תענוג ככ גדול... איך בכלל מתחילים לחפש גן אחר? ישאר מקום? עניינים טכניים מתחילים להתערבב כאן.

עצתי להורים, בכל התלבטות, היא: עשו לעצמכם רשימת בעד ונגד, ואחרי ששתי הרשימות ניצבות מול עיניכם החליטו מה אתם בוחרים? ואחרי שהחלטתם הניחו לעניין, אל תתעסקו במה שמראש ויתרתם.

תנו צ׳אנס אמיתי לבחירה שלכם.

יש מי שנכון לו להחליט על פי הרגשה, תחושת בטן, ויש מי שנכון לו להחליט באופן שכלתני.

לא נכנס למה נכון, העיקר הוא לקבל החלטה ולסמוך על עצמנו ועל הגן שבחרנו והצוות שילכו אתנו.

במידה ובחרנו לפצל את הילדים אין עניין, כל אחד יוצא לדרכו:)

במידה ובחרנו ב״ביחד״, עלינו להיות רגישים. 1.להקשיב לדיווחי הצוות

2.להתעניין בילדים אחד אחד בנפרד, לתת להם תחושה שהם שניים ולא אחד.

3. לא לעודד אותם ׳להשגיח׳ זה על זה, לדווח זה על יומו של זה, אלא לשדר להם שהצוות הם ״המבוגר האחראי״ ואם משהו לא היה כשורה הם ידווחו לנו. 

אם אנחנו, ההורים, נצליח ב״משימת הביחד״ הזו שלקחנו על עצמנו, קיים סיכוי גדול שגם הילדים יצליחו בכך ואז הבחירה שלנו הייתה מושלמת להם ולנו.

מניסיוני, כאשר הצוות יודע איך לגשת לאחים, ורואה אותם כל אחד לגופו, ״הביחד״ הזה מושלם להם ומסייע מאוד מאוד להוריהם.

הפעם הראשונה בה נדרשתי לקבל אחים לגן שלי הייתה נעלם מבחינתי, אבל אחרי שהתנסיתי, התשובה הייתה ברורה תחושת הבטן שלי לא הטעתה אותי.

ה׳אחים׳ הרגישו ככ טוב בגן, הם הרגישו שהם באים מבית לבית לנו זה היה אתגר שלימד אותנו לא להשוות באופן כללי בין ילדים, כמאמר השיר: ״כל אחד הוא יחיד ומיוחד״.

למדנו להתבונן יותר, לסייע ל״אח האחראי״ להתמקד בעצמו ול״אח התלותי״ לסמוך על עצמו, לאפשר להם מפגשים שמעצימים ומחזקים אותם, על מנת לא לטעות ולמנוע מהם יתרון קיים שיכול לחזק אותם. 

הצוות והילדים גדלו יחד במהלך כולו.

לשמחתי, אף משפחה לא נאלצה להפריד בין אחים:)

אבל!! במידה וזה היה קורה, או יקרה לכם  אם תבחרו להכניס אחים לאותו גן, ותיווכחו שזו טעות ושמי מהם ניזוק: היו רגועים ואופטימיים, חפשו גן נוסף (אני מראש הייתי מסמנת אופציות עתידיות למקרה ש... ומתפללת שאם אצטרך יהיה שם מקום), וגם כאן היו שלמים עם הבחירה והמעבר.

חשוב להדגיש כמובן שכל מקרה לגופו, ודורש התייעצות בפני עצמו. נתתי כאן קווים כלליים שפותחים ומרחיבים את החשיבה במידה ונתקלתם בהתלבטות דומה.

באופן כללי ממליצה בהורות על גישה אופטימית, זה תמיד מועיל

מקווה שהייתי למי מכם לעזר💗

פזית הנאמן-

הדרכה חינוכית להורים ולצוותים חינוכיים

0547375765