יצירתיות או... חסימתה...

כהורים, אנחנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות, מסתובבים עם ילדינו בחוץ...

בדרך לחוג או בית ספר,

חוזרים מחבר או בדרך לרופא,

או סתם במסע אל עבר משחק בגינה:)

וילדים הם מתבוננים

בטח שמתם לב,

הם אלה שיקלטו את הציפור או העורב שההתיישב על הענף

את הנמלה שבדיוק סוחבת גרגר ענק

את העלה העצום שנשר מהעץ

את דלת המכונית הפתוחה

ועוד מיליון תגליות

שאותם, הן סופר מעניינות

ואותנו, לרוב פחות..

ואם אנחנו ממהרים, אז בכלל לא..

(ואם נודה על האמת, לרוב אנחנו ממהרים)

ומה קורה כאשר בדרכם נקרה קרטון גדול

או חפץ מעניין ולא הכי ברור

סוג של ׳גרוטאה׳?

והם ׳נתפסים׳

ואשכרה, רוצים לקחת אותה הביתה איתם...

?!

מה קורה אז?!

אנחנו משתפים פעולה?

עכשיו תעצרו שניה ותחשבו מה האוטומט שלנו?

שלי באופן אישי?

״וואוו, כמה דברים אפשר לעשות בזה״

או

״מה אני צריך.כה את הזבל הזה?!״

בנינו, אף אחד לא שומע, זה רק אני ואתם,

נכון שלרוב אופציה ב׳ היא זו שפורצת מגרוננו?

איזה מבאס...

המבוגר שבנו שוב ניצח את הילד הניצחי:/

מי שענה לעצמו את אופציה א, ניצח מבחינתי, ולמה?

כי בו פועמת עדיין הרוח הילדית, ההתלהבות, הסקרנות, החקר והבדיקה בלי מותר ואסור..

עבור ילדים העולם הוא תיבת אוצרות, וכל ׳זבל׳ הוא תגלית, אוצר יחיד ומיוחד.

מילא שאנחנו גדלנו ושכחנו כמה אבני דרך נפלאות..

אבל הם עדיין ילדים, בשיא החוויה..

בואו נשתדל לאפשר להם לראות את העולם באופן מרתק

והיי, אפפעם לא מאוחר ללבות בנו את הרוח הילדית הנפלאה הזו.

💗

פזית הנאמן-

הדרכה חינוכית להורים ולצוותים חינוכיים

0547375765