תאור מקרה:
שלושה ילדים, חברים לכיתה, נוסעים יחד, מביהס הביתה. אחד הילדים הוא ילד מיוחד.
מתפתחת שיחה:
חברה א: ״פזית, הוא (הילד שבחבורה) לא מקשיב לשגיב, המורה לספורט״.
חברה ב: ״לפעמים הוא ככ אוהב את הפעילות ומשתתף, אז המורה מרשה לו לעשות שוב ושוב, למשל כשטיפסנו״.
אני: ״למה לדעתכן קשה ככ לו להקשיב דווקא בשיעור ספורט, שהוא ככ אוהב?״
חברה א: ״אני באמת לא מבינה״
אני: ״נכון יש לו הרבה טיפולים? (הן מהנהנות) ונראה לכן שהוא יכול לא להקשיב בטיפולים?״
שתיהן: ״לא, הוא חייב להקשיב״.
אני: ״נכון. בגלל שהטיפולים חשובים ועוזרים לגוף שלו, הוא חייב לשתף פעולה, לכן לפעמים הוא לא מקשיב היכן שהוא יכול. קוראים לזה איזון״.
הבנות: ״מה זה איזון?״
אני: ״זה כמו שיווי משקל, אתן לכן דוגמא-יש לנו מגוון רגשות, יכול להיות שהייתן תמיד רק שמחות וטובות?״
חברה א: ״צריך להיות, אבל לי לפעמים בורחת מילה לא יפה או כעס...״.
אני: זה שיווי משקל, זה איזון. להיות לפעמים שמח וטוב, ולפעמים עצוב או כועס או מקנא..
חברה ב: ״אבל להיות שמח זה מה שצריך, שמח זה טוב וצריכים להיות טובים״.
אני: ״אם צריכים רק להיות שמחים כל הזמן, אז למה קבלנו ככ הרבה רגשות מגוונים כמו כעס, עצב, קנאה, בלבול, תסכול?? אולי נזרוק אותם לפח ונשאיר רק את השמחה?!״
שקט
כולם מביטים בי קצת מבולבלים..
גם אתם מבולבלים?!
זה נכון שאנחנו שואפים לשלמות, לטוב וליפה.. אבל החיים מורכבים הרבה יותר, ומאתגרים לא מעט.. אם לא נתאמן ונתנסה בכל מגוון הרגשות, לא נדע להעריך את הטוב והשמח, ונהייה לא אנושיים.
או כמו שאחת הבנות סיכמה: לא טוב לשמור רגשות בלב, לא טוב להרגיש רע ולא להוציא אותו החוצה.
בול!!
ילדים, בריאים בנפשם, יכולים להיות מורים נפלאים לוונטילציה רגשית
בידינו המבוגרים, האחריות והיכולת לדאוג לבריאותם הנפשית, בואו נתכוונן לשם ונעשה כמיטב יכולתנו. זה לגמרי אפשרי ועוד יותר מזה.. חשוב והכרחי לחייהם עכשיו ובעתיד.
💗
פזית הנאמן-
הדרכה חינוכית להורים ולצוותים חינוכיים
0547375765
Comments