כמה פעמים התקשרו אליכם מהגן או בית הספר, לספר על מכה שהילד קבל, פצע, חבורה לא נעימה..? כמה רע הרגשתם... הייתם מוכנים להיות במקומו, רק שלא יכאב לו?
איך הרגשתם כשהם היו קטנטנים, במסגרת לימודים הראשונה.. גן? מעון? פעוטון? כמה קשה להכניס קטנטן בן חצי שנה (לפעמים אפילו
פחות.. ) נפרדים והם לא מפסיקים לבכות, והלב שלכם נשבר.
מזעיקים אתכם כי הוא נתקל בקיר ואיבד לכמה שניות את ההכרה או נפל מסולם טיפוס וקבל מכה בראש, מישהו זרק עליו משחק בארגז החול ונפתח לו הסנטר.... ויש עוד אלפי דוגמאות לפציעות של ילדים.
כמה פעמים נבהלתם כהוגן, עזבתם הכל ורצתם איתו/איתה לרופא, למיון... או רק הביתה לנוח?
כמה פעמים אמרתם לעצמכם: ״מה אני צריכה את זה? אשב איתה בבית עד שתגדל קצת ותדע לדבר שתוכל לספר לי מה עובר עליה״, ״אין אני לא שולח אותו לגן, מסוכן שם, בבית הוא מוגן״.
אז נכון! סבתא יכולה לשמור, מטפלת, אחד ההורים.. אבל אני מזמינה אתכם לחשוב רגע על הרווחים של ילדכם מעצם היותו בחברת ילדים, חלק מקבוצה, כל כך הרבה רווחים! עניין, סקרנות, למידות חדשות, חברה מגוונת..... הם רק חלק ממה שהוא מקבל בקבוצת השווים.
ועל הדרך הוא מקבל הורים שכל הזמן גדלים, בתהליך שלו גם אתם נתרמים. הוא עובר ויעבור עוד רבות בחייו, בלי קשר אליכם, מכאובים ושמחות, עליות ומורדות וכולם בונים ומעצבים את מי שהוא יהיה יום אחד.
קשה לכם בכל זאת, אתם רוצים להיות הורים משחררים ומאפשרים אבל פיזית נשברים אחרי כל טלפון מהגננת, כל ביקור אצל הרופא? אתם מאוד מזדהים עם האמור כאן?
התקשרו אלי עוד היום, ויחד, בתהליך משותף, נבחן את מצב הילד, התמודדויותיו, המסגרת בה הוא נמצא, המצבים בהם אתם מרגישים שלא בנוח ונבין היכן טמונה הבעיה ואילו פתרונות יכולים לסייע ולהקל את הקושי עבורכם ההורים.
💗
פזית הנאמן-
הדרכה חינוכית להורים ולצוותים חינוכיים
0547375765
Comments